מחשבות של אימא שמאמינה למחשבה "הילדה שלי הולכת לחיות ובגדול!!!"

יקרים!!!!
עכשיו הגעתי למייל, לקרוא את כל החיזוקים המדהימים והמעודדים שלכם!!!!

מרגישה שקרה לנו נס חנוכה!!!
בעשר בערב אתמול העבירו את נעה מטיפול נמרץ למחלקה הפנימית,
אמרתי לה שזה יום ההולדת לאמילי המטפלת הפיליפינית שלה,
וראיתי שעינה אורו, שהיא איתנו,
שאלתי אותה מה נאחל לה?
והמילים הראשונות שיצאו מפיה היו "מזל טוב!!!"
לא יכולה לתאר לכם את עוצמת האושר והכרת התודה לנעה על שבחרה בחיים,
על שבחרה להישאר איתנו.

 

רוצה רק להגיד, שעברתי תהליך מדהים של קבלה של מה שיש,
זה היה שיעור שאני לא מאחלת לאף אחד, אך אם את התובנה אצליח להעביר,
אולי בזה, תרומתי לכם.
ברגעים הכי הכי, כשהסימנים לא היו טובים, והמחשבות שלי היו בכיוון של אובדן,
חשתי את רגעי החסד של הרגע הזה.
את המגע בה, את החיבוק, את הבכי, את שני האחים המדהימים שיש לה,
שהם חלק מהריקמה האנושית שחובקת אותה / אותנו.
היה רק הרגע הזה.
והוא היה אדיר, מקום ללא מחשבה על העתיד, מקום כל כך עוצמתי ורגוע!!!!
מקווה שמה שמת באמת,
הוא הפחד מהמוות.
ימים יגידו...

 

בכל אופן שולחת לכם את אהבתי הרבה,
את תודתי על התמיכה והדאגה,
אני בבית חולים עפולה,
אוהבת את מה שיש!
עוד נכונה לנו דרך ארוכה של שיקום - אך יפה היא הדרך!
נוגה

 

11.1.11

חזרנו עם נעה הביתה,

החלטנו לסעוד אותה בבית ולא בבית חולים סיעודי.

אנו בתהליך שיקום מאד מרגש,

מרגישים את הזכות הגדולה שניתנה לנו,

בלסעוד אותה ובכלל בלגדל ילדה נכה.

היות ואין סתם, אין מקריות. מנסים ללמוד את המסר העולה מהאירוע.

אחת התובנות שעלתה, ואני לא בטוחה באם היא נכונה,

שנעה מחפשת מסגרת חברתית מחוץ לבית,

משהו שמח יותר, משהו עם אינטרקציה גדולה יותר עם אנשים.

כך שמי שיודע על מוסד [כמה קשה לי לכתוב את המילה הזאת!]

על מקום שמח, עליז, אוהב, תומך!

אשמח לשמוע ולבדוק