מילים שנכתבו ל"מסיבת גיוס" של נעה למעון נוה כנרת

30.7.2011

לנעה שלנו

התכנסנו כאן לציין "מסיבת גיוס", את מעברך למעון נוה כנרת,

את הפרידה מהבית,

את הבגרות שלך

את ניתוק חבל הטבור – ותאמיני לי כל השבועות האחרונים חבל הטבור שלי כואבבבבבבבבב ודומעעעעע

 

אני לא יודעת מאיפה להתחיל,

מזה שכל כך חיכינו לך שתגיעי לתוך חיינו?

ותשעה חודשים התפללנו שההיריון שלך יעבור בשלום,

 

מזה שהגיע העת להעביר אותך ללינה בבית ילדים,

ולא היינו מוכנים להפקיד אותך בלילה ללא אמא ואבא

וכמעט עזבנו את הקיבוץ כי היינו חריגים בדרישתנו להשאירך בבית

[עוד לפני שידענו שנולדת לנכות של הגוף]

 

ילדה יקרה כל כך שלנו, תראי עברו 30 שנים ורק עכשיו אנו בשלים

להפקיד אותך בבית ילדים של בוגרים,

אני סופרת את מספר הלילות שאת ללא אמא, עברו שישה לילות ללא אמא,

ועכשיו זה קשה לי, אך בהמשך אני יודעת שזה יהיה לך ולנו טבעי וקל.

 

כל המעבר שלך לבית החדש שלך נוה כנרת,

היה רצוף בסמלים, בהכוונות ובדרישות שלום מאלוהים,

זה התחיל לפני שנה בדיוק,

כשלילה המטפלת המסורה שלך הודיעה שהיא רוצה לעזוב,

עד שמצאנו את אמילי עברו עלי לילות אימה,

פחדתי שלא יהיה מי שיבין אותך, יאהב אותך ימלא את ימיך ולילותיך באהבה,

 

לקח לך זמן להסתגל אל אמילי, אך היא התאהבה בך ואת בה,

ידענו שאמילי היא לזמן שעול, המשכנו לחפש מטפלת מתאימה וכל השנה לא מצאנו!

איך ייתכן שלא הצלחנו למצוא לאמילי מחליפה?

 

והגיע הרגע שהיית בין שמים וארץ,

בחודש דצמבר האחרון,

וכשחזרת אלינו, שאלנו את נשמתך

מה הוא הדבר שהיית רוצה לעשות,

מה המסר בזה שכמעט זלגת לנו מהחיים,

וחשבנו שאנו מבינים שאת רוצה לצאת מהבית,

לא לצאת מהחיים.

לפגוש אנשים בני גילך,

למלא את חייך במוסיקה, שמחה, עניין, תחלופה.

 

ושוב התמלאתי באימה, איך מוצאים לך את המקום הטוב ביותר,

אני לא מאלה המחפשים, אני לא מאלה היודעים להחליט,

איך מוצאים מוסד, מעון, מסגרת המתאימה לך ביותר?

מה הם מדדים להתאמה?

לפי מה אני יכולה לבחור?

התחלנו בתהליך של השמה,

של חיפוש מעון עבורך דרך משרד הרווחה,

שיבצו לנו 3 מקומות, הדס מנוה כנרת הזמינה אותנו לבקר,

 

ושוב נחזור לסימליות,

הגענו בפעם הראשונה לביקור עם נעה

בערב יום העצמאות,

לא ידענו שזה יהיה סמל למסלול העצמאי שבו נעה תתחיל לפסוע...

משהו פתח את הלב,

ומשהו כיווץ חזק חזק אותו!!!

לראות כל כך הרבה נכים ומוגבלים בבת אחת,

ויחד עם זה לראות כל כך הרבה שמחת חיים, מוסיקה, יחס ואנושיות.

להיכנס לנוה כנרת זה כמו להיכנס לגן קסום,

דשאים ירוקים להפליא, עצים נותני צל, קיבוץ של פעם הבנוי מיחידות דיור – בתי ילדים,

שלווה במדרכות, והמון המון יחס חם!!!

 

אך לא היינו בטוחים שזה המקום בשבילה,

כל כך הרבה נכים מוגבלים ברמות קשות מאד,

זו החברה שאנו מייעדים לה???

ויחד עם זה משהו פתח את הלב,

משהו אמר כן [מעבר למטוטלת של סבתא טיניקה שהסתובבה עם כיוון השעון...]

אמרתי שאני מרגישה שלא אני זאת שמחליטה,

כי השכל עד אז לא נתן לי להכניס אותה למקומות כאלה,

והלב ומשהו מעלי יוצר את המציאות שהיא תגיע לנוה כנרת.

 

חשבנו שבתהליך איטי נשלב את נעה במעון.

התחלנו שוב בסמליות, ביום הנישואין ה-32 שלנו,

ב-10 ביולי, ביום זה נעה כרתה ברית עם מעון נוה כנרת,

שמתחייב לאהוב אותה לשמור ולהגן עליה לכל ימי חייה...

כפי שעומר התחייב בפני לפני 32 שנים...

 

ונחזור לסמליות או לעצם העובדה שלאדם יש תוכניות והן לא תמיד תואמות את תוכניותיו

של אלוהים, ב-16.7 יום שבת לפני שבועיים, הכנסנו את נעה ואמילי לשבוע ניסיון ללינה

במקום, לי היה קורס בתל אביב, ולא מצאנו סידורי הסעה מתאימים שיסיעו את נעה לנוה

כנרת ויחזירו אותה, החלטנו לנסות ולאפשר לה לשהות בנוה כנרת 24 שעות ביממה,

חשבנו בשישי שבת להביא את נעה הביתה ולחגוג איתה את יום ההולדת שלי.

 

יום שישי ה-22.7, אנו מתכוננים לארוחת בוקר חגיגית עם סבתא טיניקה ותמר

בתמימות אני מרימה טלפון לשאול איך נעה עברה את הלילה, וטרח.... שומעת על פרכוס

מאד קשה שהיה לה.

 

הגענו אליה הכי מהר שאפשר,

ומצאנו אותה חלשה, ומטופלת יפה,

היה ברור שהבית הוא כבר לא המקום שיכול לתת לה את כל שירותי הבריאות וההשגחה

שלהן היא זקוקה.

השארנו אותה בנוה כנרת,

יום הולדת שלי, רות שומרת בצבא, עילם בחו"ל, נעה בנוה כנרת.

בערב כשנפרדנו מנעה שהלכה לישון, תוך כדי נסיעה הביתה, התנגן ברדיו השיר, עוף גוזל

 

הגוזלים שלי עזבו את הקן 
פרשו כנפיים ועפו 
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן 
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר. 

תמיד ידעתי שיבוא היום 
שבו צריך להיפרד 
אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום 
אז מה הפלא שאני קצת דואגת.

 

כמובן שהדמעות זלגו להן בעוצמה,

מה עושים?

נוסעים לבשל ארוחת ערב עכשיו????

החלטנו לנסות את המסעדה בצומת אלומות [לא ממליצים במיוחד]

כשהתיישבנו ליד השולחן על הצלחת שלי הייתה נוצה,

מי שלא יודע, נוצות מסמלות שהמלאכים נמצאים איתנו עכשיו.

הבנתי שעשינו את הצעד הנכון, שהיא בידיים של מלאכים,

שהתקשור שקיבלתי בצהרים הוא אמיתי.

 

בצהרים בין ביקור לביקור אצל נעה, התיישבתי לענות למיילים,

ואז חשתי כאב ביד שמאל. שאלתי אם מישהו צריך עזרה ויצא שלא,

אז החלטתי להתיישב בסלון ליד דף נייר ואלה המילים שנשפכו על הדף:

22.7.11

נוגה יקרה

אנו יודעים שאת עוברת ימים קשים

אך ברצוננו להגיד שהכל יסתדר בדרך הטובה ביותר,

תראי ברכה במעשיך, תראי את נעה מאושרת במסגרתה החדשה.

באמת יבוא יום והיא תמשיך הלאה, אך כולכם תהיו בשלים לכך ומוקירים

תודה לה על כל שעשתה למשפחתכם המופלאה ולדרך שבה היא צמחה דרככם.

היא זכתה למשפחה מופלאה והיא אינה מצטערת על שום מ"מ של שהייה

במחיצתכם.

זה היה גלגול מדהים עבורה, נכון שבכיסא גלגלים, אך בכיסא גלגלים של זהב.

זהב של אהבה, חיבוק, נוחות.

נעה לא תעזוב את העולם עד שכולכם תהיו מוכנים לשחרר אותה.

יש לה הזדמנות עכשיו להיות בחברה של אנשים, לצמוח למשהו של בגרות

של משהו שקצת פחות עוטף אך מחייב אותה ליזום ולהיות בתקשורת כדי לקבל

את מה שהיא רוצה.

אל תדאגי, אנו מלאכי השרת מלווים אותך ואת משפחתך באהבה אין קץ!

תודה תודה תודה!!!!

 

אז זה המכתב ממלאכי השרת שקיבלתי ביום שישי שעבר, הנוצה חיזקה את המסר,

המציאות יצרה מצב שהיא למעשה התחילה להשתלב בנוה כנרת הרבה יותר מהר ממה

שחשבנו שיהיה.

אמילי הביעה את רצונה לחזור למשפחתה בפיליפינים אחרי שמונה שנים של היעדרות,

כך שאין לנו ארץ אחרת כרגע חוץ מנוה כנרת.

 

אז אלה השתלשלות העניינים,

ולך עומר – האבא המדהים של נעה ושל שאר ילדנו אומר:

עכשיו נשארנו לבדנו בקן 
אבל אנחנו ביחד 
חבק אותי חזק תגיד לי כן 
אל תדאג ביחד כיף להזדקן

 

נעהל'ה שלנו – עוד לא ברכתי אותך, כי אני פולניה,

כשילד של אמא פולניה שובר את הרגל האמא שואלת מה עשית לי?

 

ואכן כל ברכה שאברך אותך היא נוגעת גם בי, בנו, כי אנו קשורים אליך בנימי נשמתנו,

אז נעה מקווה שיהיה לך נוה כנרת בית חם ואוהב, שיהיה לך מעניין, תרגישי טוב,

תרגישי בריאה ואהובה!!!

 

ועוד עניין קטן גדול,

אנו בימים אלה בין יום הולדת שלי ליום הולדת של עומר

ובתוך כל המהומה של המעבר לנוה כנרת

יש גוזלה נוספת שברצוני להתייחס אליה,

 

ילדה קטנה גדולה,

רות, שלא חגגנו את יום הולדתה ה-20,

אלא ציינו זאת על מיטת חוליה של נעה בבית חולים עפולה,

רות שהתגייסה לצבא ולא ציינו זאת בצורה משפחתית חגיגית,

שוב כי...

וברצוני בהזדמנות זו,

להוקיר לך תודה על מי שאת,

על היופי הפנימי האדיר שבך,

[יופייך החיצוני – תודה לאלוהים...]

על חלקך האוהב בכל הטיפול בנעה,

על איך הגעת לעזור לאבא בטיפול בנעה כשעילם ואני היינו בחו"ל.

על הפרח הנדיר שאת.

ועל האור [החבר של רות] המקסים שהבאת איתך לביתנו.

רוצים להגיד לך שאנו לא רואים את זה שגדלת לצד אחות נכה

כדבר מובן מאליו,

יודעים את המחיר ששילמת, ומודים לך על שהצטרפת למשימה

בגידול נעה ולא רטנת על המחיר שכרוך במשימה זו.

בקיצור ילדה / חיילת – אוהבים אותך מאד ומוקירים!!!

 

ולענייני גיוס, שחרור ....

מחר יום א', עילם חוזר מהדרכת טיול במונטנגרו,

וביום שני הוא משתחרר אחרי 6 שנות שירות ו-3 שנים של לימודים במסגרת הצבאית!

 

ומכאן לתודות

 

פיקי

רוצה להודות לך על טיפולך המסור לאורך שנים, פעמיים בשבוע, בקיץ ובחורף בחולי ובאון

הגעת לנעה בכדי לשפר את יכולות החשיבה שלה, בכדי להעשיר את יומה בעניין, כדי להיות לתמוך לעודד!

היו ימים קשים, למרות מצבה של נעה, למרות הקושי את גרמת לה לאושר ושמחה

ועל כך רוצים להודות לך מכל מכל מכל הלב!!!!!

 

תחיה

התודה לך פרוסה על פני 28 שנים, את היית הפסיוטרפיסטית הראשונה שראתה את נעה והתחילה את הטיפול בה.

את זאת שכיוונת אותנו בתחילת הדרך והדרכת אותנו בנית אותנו להיות הורים מטפלים.

 

לדני

שירותי הסעות מסור עד אין קץ

 

להגרי שטיפלת בנעה במסירות אדירה.

 

ולכם משפחה וחברים יקרים על חלקכם בסיוע לנו ולנעה לאורך השנים!!!!

תודה תודה תודה!!!