נאום הפתיחה של "גשר לנוגה"

 

תודה על כל מה שבראת

תודה על מה שלי נתת

על אור עיניים

חלום או שניים

שבזכותם אני קיים.

 

אני נרגשת לעמוד פה היום מולכם, מול הבית היפה הזה, מול המרכז וכל כולי אומרת תודה.

יש כל כך הרבה אנשים שברצוני להודות להם בערב זה  ויש כל כך הרבה אירועים, מקרים בחיי שברצוני להודות עליהם.

כי עכשיו בשנות החמישים לחיי, חדורה אני באמונה שמעבר לחומר יש רוח, וכי המקריות בחיינו אינה אלא,  תולדה של תזמון, תכנון ובחירה.

היום, אני מאמינה שאנו אלה שיוצרים את התזמונים בחיים שלנו והבחירות שלנו הן בהתייחסות שלנו למה שקורה לנו.

הבחירה שלנו היא בדרך ההתמודדות עם מה שקרה. המילה מקרה אם קוראים אותה בהיפוך הינה - השם רקם וכשאני אומרת השם, אני מתכוונת למשהו שלנו, לחלק שבנו המקושר, רקום במארג גדול יותר של הוויה, גדול יותר ממה שניתן לראות בעיניים ולהבין בשכל.

 

ברשותכם, ברצוני לסקור  תחנות מרכזיות במסלול חיי וחלק מהתובנות אליהן הגעתי.

כל אחד ואחת מכם שהגיעו לכאן ואחרים שלא יכלו להגיע. אתם כאן ברצף ההתפתחות שלי, ברצף הצמיחה שלי [אפילו הגננת שלי מבית העמק כאן!].

כמורים שמהם למדתי והרחבתי את הידע וההבנה שלי, כתלמידים שמהם למדתי להיות מורה, כמטופלים שמהם למדתי לטפל, וכחברים ובני משפחה שאפשרו לי להיות אני.

 

באתי לעולם עם תחושה של רצון לתרום ורצון לשנות.

חשבתי שמסלול חיי קשור לשמירה על היופי הזה שאין בו דופי, על הסביבה, על הכוכב עליו אנו חיים.

מבלי שהייתי ערה לשינויים שחלו בי, תוך כדי הניסיונות לשפר את איכות חייה של נעה, בתי הבכורה, מצאתי את עצמי במסלול שמחוזות השכל וההגיון הארציים לא יבינו אותו, אך לגבי הוא כל כך הגיוני וכל כך תומך.

מרגישה אני כי הגעתי אל הבית,

אל המחוז שבו יש

הגיון מעבר להסברים,

אהבה מעבר למילים,

יצירה מעבר לחומר.

 

 

 

רבים מכם כבר יודעים שאל הביואורגונומי, הגעתי אחרי שהבנתי ששיפור במצבה של נעה חל בעקבות טיפול מרחוק שעשה לה רפי רוזן יוצר שיטת הטיפול ביואורגונומי. רציתי להיות קרובה לרפי, להבין מה הוא עשה ואולי לעזור לנעה בעצמי.

הביואורגונומי היא שיטת איבחון וטיפול אנרגטית העובדת על המימד האנרגטי, כלומר על הגוף האנרגטי של האדם.

רפי אמר לי שהיעוד שלי בחיים ללמד ביואורגונומי וללמד טיפול באהבה. באותו זמן 1996, שני הדברים האלה נשמעו לי הזויים, הייתי כל כולי בפיתוח המגמה למדעי הסביבה בבית ספר תיכון בית ירח, הייתי שקועה במחשבות וביצירת פעילויות שונות מעבר להוראה בבית-הספר בכדי שתלמידי יפנימו את נושא הסביבה ויפעלו למענה באשר הם, ובנוסף הכשרתי את עצמי מקצועית בתחום ולמדתי לתואר שני באוניברסיטת חיפה.

בשנת 2002 מצאתי את עצמי משלבת את הוראת הביואורגונומי תוך כדי היותי מורה בתיכון.

ואני מודה מאד למחזור הראשון שלי לביואורגונומי שחלקם נמצא כאן. אתם אלה שלחצם עלי ללמד ביואורגונומי ובזכותכם אני כאן!

התחלתי ללמד, התחלתי להכשיר מטפלים נפלאים, התחלתי להכשיר מורים שילמדו את השיטה וכך קם המרכז לביואורגונומי שבו המטרה שאני שמה  לנגד עיני היא לתמוך בכל מי שמטפל ובכל מי שרוצה להפיץ את השיטה המדהימה הזאת.

 

עם השנים נחשפתי לשיטות נוספות, אחת מהן היא השיטה של ביירון קייטי "העבודה" The Work שהובילה אותי  לתובנה גדולה המשפיעה על מהלך חיי והיא ההבנה שמקור הסבל על פני היקום הוא לא במה שיש, הוא לא במציאות שבה אנו חיים אלא במחשבות שלנו על איך החיים צריכים להיות.

אנו מנסים כל חיינו לשנות את המציאות שסביבנו כך שתתאים למה שאנו חושבים שצריך להיות, אנו מנסים לשנות, לחנך את האנשים איתם אנו באים במגע, את הגשם, את הרוח, את פקק התנועה, ומה לא?

המדהים הוא שכמעט ואין לנו יכולת לשנות את המציאות, אך  יש לנו את היכולת לשנות את המחשבות על המציאות כך שהן יתאימו למציאות הקיימת. וכאן טמון האושר וכאן טמון המפתח לשחרור מסבל.

הסבל נמצא רק בראש של כל אחד ואחת מאיתנו. הוא לא באמת קיים! באמצעות טכניקה פשוטה אותה למדתי מביירון קייטי  בבית הספר שלה של העבודה, בחו"ל.

ראיתי כיצד חיי משתנים לנגד עיני כשאני חוקרת את המחשבות שלי שגורמות לי למתח, לתסכול ואף לכאב, מחליפה אותן במחשבות אחרות התואמות את המציאות הקיימת, ואז אני חווה שחרור, חופש והמון הומור!

בדרך הזאת יכולתי לראות כיצד כל שיפוט שלנו כלפי האחר יושב על שיפוט מאד כואב שיש לנו כלפי עצמנו. וריפוי הפצע העצמי של הביקורת העצמית מרפא את הקשר עם האחר - עם בן הזוג, הילדים, הסובב.

כיום יש לי כלי אותו אני מלמדת שמסייע להפיג את המתח שבחיים ולהתאים את המחשבות למה שיש ולא את מה שיש למחשבות - בעלי כבר לא צריך, ילדי גם הם לא חייבים, אמא שלי לא מוכרחה, וגם אני לא חייבת לעשות, אני מוצאת את עצמי חייה ואומרת תודה על מה שיש, כי זה מה שיש.

את כל אלה אני מלמדת בקורס שלי  שנקרא לאהוב את מה שיש.

אלה שני הכלים העיקריים אותם אני מפיצה באהבה ובאמונה.

  

ומכאן אל העכשיו ואל העתיד.

האמת היא ש"גשר לנוגה" נולד, התהווה עוד לפני שממש הספקתי לקלוט  שהוא קם. באיזשהו מקום אני מרגישה שפתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת.

פתאום נולד הצורך להקים מבנה שיכיל כמות גדולה יותר של אנשים, פתאום קם הצורך, ליצור את המרכז הזה, פתאום הוא מתחיל לפעול, פתאום.

ואם מדברים על המחוזות שמעבר להגיון אז כתוב לי בתאריך הלידה, עכשיו בשנות החמישים לחיי, הקמת מבנה, התחלה חדשה קרוב לבית.

בית.

ילדים.

עומר.

עומר (לא הראתי לך את הקטע הזה שכתבתי כדי שלא תצנזר אותו..)

זה לגמרי לא ברור ולגמרי לא מובן מאליו שהצטרפת לחזון, שהייתה מוכן להשקיע את מה שהמשפחה השקיעה בהקמת "גשר לנוגה". אני מודה לך על התמיכה והאהבה ללא תנאי שאתה מעניק לי. מודה לך על היכולת שלך לארגן את הבלגן שבראש שלי לתוכנית עבודה, להגהות ולביקורת בונה, למרות שלפעמים אתה חוטף על הביקורת ממני....

פגשת אותי בבית ספר שדה עין גדי - מורה חיילת, פרח במדבר. לא שמעת לאזהרות האומרות כל קוץ, פרח במדבר... ואכן כשיצאנו מהמדבר אל הארץ הנושבת, גילית כמה קוצים יש לי בתחת, ועד כמה אני זקוקה לתנועה, לשינוי ולחזון שלמען הגשמתו אני כל כולי בו.

רוצה להודות לך על הסבלנות ועל יכולת ההכלה.

 

ומה הייתי רוצה שיקרה ב"גשר לנוגה" 

 מתוך החיים שלי ראיתי את האושר ואת השלווה, את ההיגיון ואת המשמעות כשהתחברתי למרכז הפנימי שבי.

ראיתי כיצד ניתן באמצעות עוצמה פנימית להתעלות מעל חיי היום יום ולהזרים להם איזון.

ברור לי שיותר ויותר אנשים מתחברים עכשיו, ויתחברו בעתיד לתובנה שיש משמעות הרבה יותר רחבה לחיים שלהם.

אני רואה את "גשר לנוגה" כגשר אל האור. האור הפנימי הזורח בכל אחד מאיתנו.

הייתי רוצה לראות את "גשר לנוגה" מאיר את העמק באור נגוהות, באור של משמעות, באור של צמיחה.

אני רואה את המקום כבית התורם והמסייע לאנשים בדרך,

אני רואה את המקום כבית למטפלים המגיעים מכל תחומי הטיפול ומכל הארץ ומעניקים לאנשים מזור, מזון רוחני ויכולת לחיות חיים איכותיים ושלמים יותר.

 

 

מעומר גזית

רוצה לברך אותך האישה שאיתי, בהמון הצלחה, המשך הליכה בדרכך שמביאה לאנשים אהבה, התייחסות אישית ועזרה לרוצים לחוות שינויים מהותיים וחיוביים בחייהם. כה לחי! 

 

 

הקדמה של עומר לברכה של  עילם גזית (הבן)

עילם בא לעולם, קרוב לשנה לאחר שהתבשרנו כי נעה היא משותקת מוחין. היה ברור לנו שאנו רוצים לגדל אותה בסביבה של אחים, שיציקו לה ויריבו איתה, כמו שמשפחה צריכה להיות. בא לעולם שומר ראש במשקל 4.400 ק"ג. כמה גדול, כמה גבוה (2 מטר גובה היום), הגוף הזה לא גדול מספיק כדי להכיל את הנשמה שבו.

בין עילם לאמא שלו יש קשר מאד מיוחד. בשנת הבר מצווה שלו הוא השתתף בקורס רייקי יחד עם נוגה. לטענתה של נוגה הוא הסמן הימני שלה. ובצמתים, התלבטויות יש לו תמיד את ההערה והחיזוק הנכון.

 

"אמא, זה יפה לראות מישהו מהצד מתפתח, ואני חושב שההתפתחות שלך היום מגיעה לנקודת שיא.

אם נלך קצת אחורה, נקודת ההתחלה של כל זה הייתה מהבסיס, מהמשפחה, מנעה ומהמאבק על חייה, משם התחלת.

לא תמיד יודעים להסתכל מנקודת זמן של ההווה על דבר קשה כמתנה. אבל זה מה שהיה שם, מתנה, סימן, הזדמנות שאמרה "בואי נוגה, בואי תיבחרי לעזוב את הפחד, לעזוב את הכאב, לעזוב את הדאגה, ובואי תבחרי באור ובאהבה, וזאת הייתה הבחירה שלך ללכת בדרך אחרת.

בדרך הזאת מישהו אחד היה עמוד הטווח הגדול והיציב ביותר הלו הוא אבא.

הוא מי שדאג להשאיר אותך עם 2 רגלים על הקרקע, שזה מה שמייחד אותך: הרוח והחיבור מצד אחד, והרגליים על הקרקע והפרקטיות מצד שני.

הבחירה שלך היא בעצם הבחירה שלנו המשפחה: עומר, נעה, עילם, רות וסבתא טיניקה.

כולנו בחרנו איתך ללכת אל האור, ואני אגיד לכם משהו שאתם בטח יודעים, זה כיף גדול!!!!!!

תחושה של שליטה בחיים שלך, בבחירות שלך, ועל זה אנו מודים לך מאד. מה שנותר לנו זה לאחל לך שמנקודה זו תמשיכי ותאירי אור בחייהם של עוד ועוד אנשים, כי לשם כך הגעת לעולם, והכי חשוב שלא תשכחי שאור מאיר החוצה רק אם הוא בוער מבפנים,

וחומר הבעירה היחיד שקיים זה אבא והמשפחה.

בהצלחה ובאהבה גדולה - עילם וכל המשפחה!

 

ואכן "גשר לנוגה" הוא מפעל משפחתי שכל אחד מאיתנו מנסה לקחת חלק.

הבאים בפתח, מציינים את תחושת הבית שבמקום, ואנו מרגישים שהם חלק ממשפחתינו המוגדלת.